החלטה בתיק בר"ע 819/05

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט ב' גרינברגר) בתמ"ש 8803/97, בש"א 52285/05 מיום 22.5.05, בה ניתנו מספר החלטות בקשר עם מכירת בית המגורים של הצדדים ע"י כונס הנכסים.

הרקע לבקשה

1.         המבקש והמשיבה  חתמו על הסכם גירושין בתאריך 10.1.93. בעת החתימה על הסכם הגירושין כבר התגוררו המשיבה והבת מחוץ לבית מגורי הצדדים, בשכירות. בהסכם הגירושין התחייב המבקש למכור את בית מגורים בעצמו בתוך 4 חודשים וכן התחייב שאם לא יימכר הבית בפרק זמן זה על ידו, יימכר הבית באמצעות כונסי הנכסים. מעת החתימה על הסכם הגירושין ועד עריכת הסכם מכר על ידי הכונס דהיום לא נמכר הבית על ידי המבקש.

המבקש מתגורר בבית המגורים שהינו בית מגורים רחב ידיים (בן 10 חדרים), מצויד ומרוהט, בשכונת ארנונה בירושלים. ואילו המשיבה והבת מתגוררות מעת הפירוד בין הצדדים, בשנת 1991, ועד עצם היום בשכירות.

בשנת 1993 הגיש המבקש בקשה לדחות את מועד מכירת הבית, אולם בקשתו נדחתה.

בשנת 1995 התגונן המבקש מפני בקשת המשיבה למינוי בא כוחה ככונס נכסים ודרש לדחות את הכינוס ואילו המשיבה הסכימה על יסוד התחייבות המבקש בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין כי ידאג למכירת הבית בתוך שנה!

בעת עריכתו של הסכם הגירושין ערכו של בית המגורים לטענת המשיבה היה כמיליון דולר.

בתאריך 21.4.97, ביקשה ב"כ המשיבה למנותה ככונסת מצד המשיבה. המבקש התנגד לבקשה למינוי כונסי נכסים. ביום 15.3.98, ניתנה החלטה בבקשה למינוי כונסי נכסים ובהתנגדות לה וב"כ המשיבה מונתה לבקשתה ככונסת ביחד עם בא כוח המבקש דאז.

ביום 29.4.98 הגיש ב"כ המבקש תחת הכותרת "בקשה למתן הוראות" הודעה בדבר התנגדות חוזרת של המבקש למינוי הכונסים. ולדבריו נודע לב"כ המבקש, בדיעבד, אודות גזר דין של בית משפט השלום משנת 1990 בדבר חריגות בניה.

רק ביום 10.2.99, ניתנה החלטה הדוחה התנגדות את המבקש למינוי הכונסים, וניתנה החלטה להריסת חריגות הבניה בנכס באופן שניתן יהיה לאפשר את מכירתו. על החלטה זו הוגשה על ידי המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבר"ע 1026/99. כמו כן הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה.

2.         מאז הוגשו בקשות למינוי כונס נכסים לדירה, והתקיימו מספר הליכים במשך מספר שנים.

ביום 10.12.03 מונה עו"ד ש' סירקיס ככונס נכסים. גם אחרי מינוי זה חל עיכוב בטענה שהנכס אינו מושלם.

בית המשפט בהחלטתו מיום 27.9.04 קבע כדלקמן:

"בנסיבות העניין אין לי אלא להסכים עם ב"כ האישה. עו"ד סירקיס מונה ככונס על מנת להביא לסיומו את הפרשת הפירוק שנערכה מעבר לכל פרופורציה. אם הנכס אינו מושלם, ואם ישנם ליקויים, אז זה הנכס שיש וזה הנכס שיש למוכרו. וזאת ועוד. לדברי המהנדס שבדק את נזקי הרטיבות ניתן לתקן את המצב בהשקעה כוללת של כ-10,000 כולל גם התיקונים בביתה של השכנה, כך שאם דואג המשיב להפחתת ערך הבית, ביכולתו להשקיע את הכספים הדרושים ולגבות אותם מהשכנה במסגרת ביצוע פסק הדין. אני נותן בזה ארכה אחת ואחרונה עד סוף נובמבר 2004 לטיפול בבעיה ולאחר מכן יוציא הכונס את הדירה למכירה עם או בלי בעיית הרטיבות".

אף לאחר זאת היה צורך  בהליך נוסף לבקשת המבקש לעניין המחיר הנדרש, ובית המשפט קמא החליט ביום 11.4.05 כדלקמן:

"עיינתי בבקשה ובתגובות. לא מצאתי הצדקה לעיכובים נוספים וההיפך הוא הנכון. כונס הנכסים פועל באחריות, במגמה להוציא את המחיר הטוב ביותר בנסיבות, והשיקול הבלעדי העומד היום מול עיני בית המשפט בהתחשב במאמצים אלה של הכונס הוא הזמן הרב מאוד שעבר ללא מימוש הנכס וקיום ההסכם. אין כל תועלת ב'רדיפה' אחר זמנים טובים יותר, ושוק טוב יותר, שבורח לנו בין האצבעות שוב ושוב, לרעתה של הבת אשר טרם נהנתה  מפירות ההסכם זה שנים רבות. אני מורה לכונס לקיים התמחרות... ולמכור את הדירה למרבה במחיר, כשמחיר המינימום יהיה הסכום שהוצב כבר, 467,000$".

ביום 18.4.05 התקיימה התמחרות במשרדו של כונס הנכסים. על פי תוצאות ההתמחרות המחיר הגבוה ביותר שהוצע היה 484,000, סכום הגבוה ב-39,000$ מן המחיר שהוצע.

בסופו של יום אישר בית המשפט קמא את הסכם המכר שערך הכונס, בהחלטתו נשוא בקשה זו.

טענות המבקש